דף הבית >> מאמרים >> איך ולמה לדבר עם ילדים צעירים על גירושין
 
 
 
 
איך ולמה לדבר עם ילדים צעירים על גירושין/ מירי קובלסקי
 
 לאחר 10 שנות נישואין, ושלושה ילדים משותפים, ירון ומיכאלה החליטו להתגרש. יש ביניהם עדיין עניינים לא סגורים, הקשורים לחלוקת הרכוש. עניין לא פשוט, שכנראה לא ייגמר
 בזמן הקרוב. שאר הדברים נראים די סגורים ומוסכמים. הסדרי הראייה, דמי המזונות, ואפילו הוצאות עתידיות מיוחדות כמו טיפולי שיניים וטיפול פסיכולוגי. כעת הם מוטרדים מהאופן בו הילדים יוכלו יתמודדו עם הפרידה. יאיר בן ה-9, מוחצן ושואל שאלות רבות לגבי העתיד: מתי יראה כל אחד מההורים, איפה יגורו, האם יוכל להמשיך בחוג הכדורגל שהוא כה אוהב? איך יראה את החברים שלו אם אבא יעבור לעיר אחרת? יעל בת ה-6, פחות מדברת, אך נראה כי מאז שאבא עבר לדירה שלו, היא מתקשה יותר בקימה בבוקר ומתקשה ללכת לביה"ס. שואלת יותר את אבא ואמא אם יבואו לקחתה מביה"ס או מהחוג, למרות שאף פעם לא מעדו בעניין זה. סתיו, בת 4. קשה לראות עליה כיצד הושפעה מהפרידה. תמיד הייתה ילדה צייתנית ונעימה, והיא ממשיכה בדרך זו גם כעת. נראה כי מקבלת את הדין. הגננת מדווחת על כך שהיא פחות לוקחת חלק בפעילות החברתית בזמן המשחק החופשי בגן, והיא גם מתקשה יותר בפרידה בבוקר. אבל ירון ומיכאלה לא בטוחים שיש לכך קשר לפרידה שלהם. היו תקופות כאלה אצלה גם בעבר... ובכלל, הם אומרים, בשבילה זו תהיה מציאות קיימת. היא עוד מעט לא תזכור שהיה משהו אחר...
הורים רבים נוטים להניח כי ילדים צעירים (מלידה ועד 6) נוטים  להסתגל ביתר קלות לשינויים. הנחה זו נובעת מאי היכולת של הילד בגיל הרך לבטא עצמו באופן מילולי ברור לגבי מה שמטריד אותו. כמו כן, העובדה שזיכרונות ילדות מוקדמים לעיתים קרובות אינם נגישים לנו, וכן רמת המודעות העצמית הלא מפותחת עדיין של ילד בגיל הרך, כל אלה מבססים את ההנחה כי גם חוויות קשות יישכחו בקלות על ידי הילד וכי הוא יקבל את המציאות בה הוא מצוי באופן סתגלתני יותר מאשר ילד בוגר יותר. כתוצאה מכך, הורים רבים סבורים שיש להמעיט מלעסוק באופן בו מתמודד הילד או הילדה הצעירה עם שינויים או אובדנים משמעותיים, אלא לתת לזמן ולמציאות לעשות את שלהם.
כאשר מדובר בגירושין, על השינויים והאובדנים הכרוכים בהם, הורים במקרים רבים, יהיו מוטרדים יותר דווקא מהילדים בגיל בית הספר היסודי או חטיבת הביניים. אלה שכבר יכולים לבטא ולומר מה קשה להם, או אלה שהתנהגותם מאותת באופן ברור על מצוקה רגשית. ואילו ילדים בגיל הרך,נותרים במקרים רבים, ללא התייחסות ראויה למצוקה אותה הם יכולים לחוות סביב הפרידה של הוריהם. בנוסף, לעיתים קרובות גם הורים אשר חשים כי ילדם הצעיר חווה מצוקה, לא תמיד יודעים כיצד עליהם לנהוג, שכן הערוץ המילולי לרב אינו ערוץ התקשורת הדומיננטי בין הורים לילדים בגיל הרך, והם נותרים חסרי אונים ביחס למצוקתו.
 
במאמר זה הייתי רוצה להבהיר מדוע חשוב לשוחח ולהנגיש את העיסוק באובדן הכרוך בגירושין גם עבור ילדים בגיל הרך ומה ניתן לעשות כדי לעזור לידים בגיל הרך להתמודד עם חוויה משמעותית ולא פשוטה זו.
 
גירושים טומנים בחובם אובדנים רבים ומשמעותיים מאד בעלי השלכות אישיות, משפחתיות וחברתיות. 
מחקרים מראים ש- 80 אחוז מהילדים הצעירים היו לגמרי לא מוכנים להודעה על הגירושין, לא זכו לחיזוק שיעזור להם לעבור את תקופת ההסתגלות ותכופות גילו שהורה פשוט "נעלם" מחייהם. (מתוך "הגירושין החדשים"/ קלייר רבין).
מה קורה בנפשו של ילד צעיר אשר חווה אובדן כה דרמטי בחייו ושאינו יכול להמשיגו ולהבינו?
ילדים צעירים  טרם פיתחו הבחנה ברורה בין מציאות ודמיון ואופן החשיבה שלהם הינו אגוצנטרי. כתוצאה מכך, יש לילדים בגיל הצעיר נטייה לחשיבה מאגית בה הם תופסים את עצמם ומעשיהם כבעלי יכולת השפעה על הסביבה גם כאשר אין לכך אחיזה במציאות. לכן, ילדים בגיל הרך עלולים לחוש אשמה ולחשוב שההורים נפרדו עקב התנהגותם או עקב מחשבות או מאוויים כמוסים אשר היו להם ביחס להוריהם, זאת במיוחד סביב הגיל האדיפאלי, בו לפי פרויד, הילד חושק בהורה מהמין הנגדי ומתאווה לתפוס את מקומו של ההורה השני בזוגיות.
הפסיכואנליטיקאית מלאני קליין דיברה על אובדן כגורם מרכזי בהתפתחות של אשמה. הילד בגיל הרך, אינו מסוגל עדיין לתהליכים טבעיים של אבל המאפשרים פרידה ממצב קיים ומעבר למצב חדש. כאשר הילד חווה אובדן בשלב מוקדם מדיי בחייו, בו עדיין אין לו יכולת להכיל אותו ולעבד אותו הוא מוצף באשמה. אשמה זו, אשר אין באפשרות הילד הצעיר לשאת בה, תהיה חייבת להיות מושלכת אל העולם. וכך, עלול הילד הצעיר לפתח עמדה חשדנית  ומפצלת כלפי הסביבה. החוויה הטראומתית שמתרחשת עקב ההצפה הרגשית עלולה לעצב את חוויתו של הילד כי העולם הוא מקום רע ומאיים.  לעיתים, חוסר האפשרות לעבד את חווית האובדן והאשמה המתעוררת בעקבותיו, עלול לגרום להתפתחות של סימפטומים פסיכוסומאטיים או היפוכונדרייה. הגוף ידבר את אשר הנפש לא יודעת לומר.
ילדים בגיל זה מוטרדים מנטישת ההורים יותר מכל. לכן, צפוי שיהיו עקב הפרידה התנהגויות רגרסיבות כגון קושי בפרידה מההורים, הרטבה, חזרה לשימוש במוצץ וכד' ואף תגובות דכאוניות כגון: בכי מרובה, התנהגות תוקפנית או תזזיתית, ירידה ברמת החיוניות וחוסר עניין במשחק.  
 
 לעיתים, האשמה והמצוקה של הילד מתעצמת עקב תגובה רגשית קשה של ההורים לגירושין, במיוחד כאשר מדובר בהורה המשמורן. כך למשל במקרה של תמר,  שהייתה בת 4 כאשר הוריה התגרשו. אביה התאהב באישה אחרת, ואילו אמה, אשר איתה נשארה לגור, שקעה בדיכאון  והתקשתה לתפקד. על תמר נפלה אחריות כבדה על שלום אמה. לא רק שהיא לא קיבלה מאמה את הטיפול לו הייתה זקוקה, היא גם לקחה על עצמה חלק באחריות על מצבה של האם, וחשה כי עליה להיות "ילדה טובה" ומרצה כדי שמצבה של האם לא יתדרדר. ממחקרים עולה שילדים להורים גרושים מרגישים פחות מוגנים על ידי הוריהם, ופחות רואים בהורים כתובת לנחמה ולתמיכה רגשית. תכופות הם מרגישים את הצורך להגן על הוריהם. (מתוך הגירושין החדשים/קלייר רבין).
כיצד לספר לילדים צעירים (ובכלל) על ההחלטה להיפרד/להתגרש:
  1. מצאו זמן לדבר עם הילדים ביחד. האחדות מחזקת ברגעים קשים אלה ומעבירה מסר שהמשפחה תמשיך להוות בסיס תומך ועיקרי בחייהם. לאחר השיחה הראשונית, ניתן להמשיך ולשוחח על העניין גם עם כל ילד בנפרד, במיוחד אם ישנו פער גילאים גדול בין הילדים. עם הילדים הצעירים יהיה צורך לחזור על המסר שוב ושוב ולהתעכב על פרטים קטנים בהתאם לשאלות שיעלו.
  2. היו מוכנים לתגובות רגשיות שונות, החל מהלם ובכי קורע לב ועד לאדישות והתעלמות או אפילו צחוק מביך. היו מוכנים גם לשאלות שהילדים יכולים לשאול הן לגבי הסיבות לגירושין והן לגבי המשך חייהם. ענו לילדים כפי יכולתכם ובהתאם לגילם. בשיחות עם ילדים צעירים חשוב להיות ברור ומתומצת. המילה פרידה או גירושין לא תמיד מובנת דיה בגיל הרך. על כן, חשוב לומר מה ההשלכות הטבעיות של הפרידה. למשל: אמא ואבא לא ימשיכו לגור באותו בית, אמא/אבא יעבור לגור בבית אחר, חלק מהזמן אמא תהיה איתכם וחלק מהזמן אבא- אנחנו לא נהיה איתכם ביחד. חשוב להדגיש שגם אמא וגם אבא ימשיכו תמיד להיות ההורים שלהם, לטפל בהם ולדאוג לכל צרכיהם, כמו שהיה עד עכשיו.
  3. שימו דגש על תיאור החיים והשגרה לאחר הפרידה. עבור ילדים צעירים השתמשו בדוגמאות קונקרטיות: למשל :"אמא ואבא ימשיכו לבוא יחד למסיבות בגן ובחוג" או "אבא ימשיך לשחק איתך כדורגל" "אמא תאסוף אותך מבית הספר כמו תמיד" וכד'. חשוב לפרט, ולהזמין את הילדים לשאול שאלות על המצב. הדיבור על השגרה מרגיע ומהווה נקודת אחיזה ביציבות שעדין קיימת, למרות הטלטלה הגדולה שפרידת ההורים יוצרת עבורם.
  4. שיחה טובה וברורה בפעם הראשונה יכולה להוות בסיס טוב לשיחות המשך על מנת להפנים את המסר ואת השינוי הצפוי. לכן, מומלץ לנהל את השיחה בזמן נינוח (כמו בתחילת סוף שבוע) שלאחריו אפשר יהיה להמשיך ולהיות יחד, לבוא לשאול שאלות, ולהביע מחשבות ורגשות. חיבוק ומגע פיזי חשוב מאד, שכן הוא יכול להרגיע ולנחם, ובמיוחד חשוב עם ילדים בגיל הרך.
  5. חשוב להסביר לילדים את הסיבות לגירושין באופן תואם את גיל הילדים, על מנת שיהיה ברור כי הם אינם אשמים בפרידה וכי ההורה שיעזוב את הבית אינו עוזב אותם.ןו צריך להדגיש בפני הילדים כי ההחלטה להיפרד היא שלכם בגלל מצב הקשר ביניכם, ולא בגלל קשיים שקשורים להורות. הבהירו להם שאתם תמיד תמשיכו לאהוב אותם וכי זה לעולם לא ישתנה!
6. כדאי לקחת את הילדים אל מקום המגורים החדש של ההורה שייצא מהבית, ולשתף אותם בארגון ועיצוב הבית כחלק מההכנה לשינוי. המחשה קונקרטית של השינוי יכולה לעזור לילדים צעירים את ההבנה של הפרידה.
 
איך לסייע לילדים להתמודד עם הגירושין בטווח הארוך:
  • המשיכו לדבר על השינויים שהתרחשו בעקבות הפרידה. עבור ילדים צעירים יתכן שיהיה צורך לחזור שוב ושוב על הדברים ובעיקר על הסדרי הראייה ולוח הזמנים שהשתנה, שיתווה לעיתים גם הרגלים חדשים.
  • שמרו על השגרה של הילדים עד כמה אפשר. עבור ילדים צעירים שגרה חשובה במיוחד, כי היא מייצרת עבורם יציבות  וביטחון ומסייעת ביצירת תחושת אמון בסיסית בעולם.
  • הקפידו לשאול את הילדים איך הם מרגישים, והזמינו אותם לשוחח איתכם ולחלוק חוויות מחיי היום יום. זכרו שילדים לא תמיד ידעו לנסח את השאלות המבטאות את מה שמטריד אותם. עזרו להם בכך שאתם תעלו את שאלות במקומם, למשל: אולי את שואלת את עצמך איפה ועם מי תישני בבית של אבא? או : יכול להיות שאתה דואג מי יגיע עכשיו לאסוף אותך מבית הספר? השתדלו לתת מענה כן ואמיתי לשאלות כמיטב יכולתכם. זכרו כי ילדים צעירים זקוקים לתשובות קצרות ומרגיעות, וגם כאשר ישנה אי ודאות, חשוב להרגיע ולומר: אבא ואמא עושים הכל כדי לברר/ לסיים את העניין הכי מהר שאפשר.
  • עבור ילדים צעירים, שיתוף החוויות יכול להיעשות על ידי משחק או ציור. למשחק יש כוח ריפוי, כי דרכו יוכל הילד לבטא את עולמו הפנימי ולייצר פתרונות יצירתיים עבור עצמו. כמו כן,משחק יכול להפיג לחץ ומתחים ולייצר קרבה בין חברי המשפחה. 
  • הדקו את הקשר עם צוות הגן או בית הספר. מערכת תמיכה חשובה מאד במצבי משבר ומעבר. מומלץ כמובן לגייס גם בני משפחה וחברים לתמיכה מוגברת בכם ובילדים.
  • אל תהססו מלדבר ולהזכיר את מה שהיה פעם לפני הגירושין, גם אם הדבר מעורר עצב רב. חווית העצב, כמו גם רגשות לא פשוטים אחרים, חשובה לעיבוד האבל ולהשלמה עם האובדן.
  • יש לדבר באופן חיובי ומכבד על ההורה השני ולעודד את הקשר עימו, גם כאשר היחסים ביניכם מתוחים ומסוכסכים. זכרו שלילדכם זכות לנהל קשר תקין עם כל אחד מהוריו, על מנת להמשיך ולהתפתח באופן בריא. הימנעו מלהעמיד את הילד בדילמת הנאמנות הכפולה, והעבירו מסר שההורה השני אוהב אותם וכי הקשר עמו חשוב.
  • יש לנהוג בזהירות בעניין של הצגת בן זוג חדש בחיי ההורה בפני הילדים. עולמו של הילד, שלרב כה התערער עקב הגירושין, זקוק ליציבות ולביטחון שההורה לא יעזוב אותו. כניסה של בן או בת זוג חדשים יכולים לערער את הביטחון הזה, שגם כך עבר טלטלה קשה עקב פרידת ההורים. לכן, מומלץ לבסס תחילה את הגירושין ואת הקשר של כל אחד מההורים עם הילדים במסגרת חדשה זו, ורק לאחר מכן להתחיל בתהליך ההיכרות של הילדים עם בני זוג חדשים, במידה וקיימים כאלה.
יש לתת את הדעת גם לקונפליקט הנאמנות שעלול לצוף בהקשר זה ביחס         להורה השני, שנותר ללא זוגיות, או זה שפחות רצה בפירוק הקשר. הילד עלול להיות מוצף אשמה על כך שהוא משתף פעולה עם הזוגיות החדשה של אבא/אמא ובכך פוגע בהורה האחר. כתוצאה מכך, הוא עלול לפתח דאגה עצומה כלפי ההורה "הבודד". וכך יהפוך הילד לילד "הורי" שלוקח על עצמו אחריות שאינה מתאימה לגילו ולמעמדו כפי שקרה במקרה של תמר.
  • פנייה לאיש מקצוע מהתחום הטיפולי יכולה להוות תמיכה והכוונה חשובה במיוחד בתקופה הראשונה לאחר הגירושין. תמיכה מקצועית יכולה להוות מקום בטוח ונייטרלי להפניית שאלות, תהיות חרדות ופחדים  הן עבור הילדים והן עבור ההורים בשלב כאוטי וסוער זה בחייהם.
 
 
מקורות:   
1.הגירושין החדשים: שינוי חיובי בתקופת המעבר ואחריה/ פרופ' קלייר רבין  בהוצ' אמציה.
2.בטיפולנט: מאמרים מקצועיים 17/1/14:
Two kinds of guilt: Their relations with normal and pathological aspects of mourning. Grinberg, Léon
The International Journal of Psychoanalysis, Vol 45(2-3), 1964, 366-371

 
 
 
 
 לתיאום פגישה פרטנית, ייעוץ אישי או טפול אישי לחצו כאן
 
 
דף הבית טיפול זוגי יעוץ זוגי טיפול משפחתי טיפול פרטני טיפול מיני מירי קובלסקי צור קשר
 
מירי קובלסקי - טיפול זוגי, משפחתי ופרטני , טיפול במודיעין, מטפלת בשפה הרוסית   054-6663351
לייבסיטי - בניית אתרים